ביהמ"ש דחה בר"ע על ההחלטה לאשר פסק בורר בסוגיית זכויות בעלות במקרקעין

כללי

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) מיום 15.10.2006, שדחה את בקשת המבקשים לביטול פסק בורר, ואישר את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר, עו"ד נביל עספור (להלן: הבורר).

העובדות בתמצית

2.        המבקשים והמשיבים הם תושבי הכפר ג'וליס, שנתגלע ביניהם סכסוך בקשר לזכויות הבעלות, החזקה והשימוש במקרקעין מסוימים שבכפר ירכא (להלן: המקרקעין).

3.        בשנת 1985 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בעכו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין וכן בקשה לצו מניעה זמני למניעת שימוש במקרקעין על ידי המבקשים. 

4.        הצדדים הסכימו לפנות לבוררות, אשר בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. הצדדים אף מסרו את המחלוקת לועדת גישור עממית, אולם הגישור לא נשא פרי.

5.        ביום 3.3.1992, במסגרת דיון שהתקיים בפני כבוד השופט ד' ביין, הוסכם בין הצדדים על קיום בוררות זבל"א והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. באותו מועד, המבקשים הודיעו על זהות הבורר מטעמם, והמשיבים התחייבו למסור בתוך 10 ימים את שם הבורר מטעמם.

6.        במשך כשמונה שנים לא העבירו המשיבים למבקשים את שם הבורר מטעמם, ולא ננקט על ידם כל הליך, עד שבשנת 2000 הגישו לבית המשפט בקשה למנות בורר שידון בסכסוך בין הצדדים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) הורה, ביום 2.5.2000, על מינויו של עו"ד נביל עספור כבורר.

7.        במהלך הבוררות מינה הבורר את מר סוהיל זידאן, מודד מוסמך (להלן: המודד), כמומחה מטעמו על מנת שזה יציע לו הצעות לחלוקת המקרקעין בעין ופירוק השיתוף בהם לפי חלקם היחסי של הצדדים.

8.        ביום 10.11.2004 נתן הבורר את פסקו, במסגרתו אימץ את חוות דעתו של המודד כתכנית חלוקה המחייבת את הצדדים. עוד קבע כי המשיבים לא יהיו חייבים לשלם למבקשים סכום כלשהו בגין הכשרת החלקות ונטיעתן, בתמורה לכך שהמבקשים לא ישלמו דמי איזון, בגין ההפרש בין שוויין של קרקעות המגורים שקיבלו לבין שוויין של הקרקעות החקלאיות שקיבלו המשיבים. עוד חייב הבורר את המבקשים לשלם למשיבים סך של 30,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בגין הליך הבוררות.

ההליך בבית המשפט קמא

9.        ביום 6.1.2005 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבורר ואילו המבקשים הגישו, ביום 25.1.2005, בקשה לביטול פסק הבורר. הבקשה לביטול פסק הבורר התבססה על תשע מתוך עשר עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

10.      בית המשפט קמא דן בטענותיהם של המבקשים, אחת לאחת, ודחה את הבקשה לביטול פסק הבורר. במקביל, אישר בית המשפט קמא את פסק הבורר.

טענות המבקשים בהליך דנא

11.      טענתם העיקרית של המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור שבפניי היא כי התקיימו עילות הביטול לפי סעיפים 24(1) ו-24(2) לחוק הבוררות, שכן המשיב 2 מעולם לא הסכים לקיים בוררות, לא היה צד להליך הבוררות ושמו שורבב לכותרת פסק הבוררות בטעות, רק משום שהוא שותף במקרקעין נשוא המחלוקת. המבקשים טוענים כי בדיון שהתקיים ביום 6.7.2005 בפני בית המשפט קמא, הודה ב"כ המשיבים בדברים האמורים. בנסיבות אלה, לטענת המבקשים, כלל לא היה הסכם בוררות בר-תוקף (עילת הביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות). המבקשים טוענים עוד כי מאחר שהמשיב 2 לא הסכים לבוררות הרי לבורר מלכתחילה לא היתה סמכות להכריע בסכסוך, ולכן התקיימה עילת הביטוח לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות, לפיה הבורר נתמנה שלא כדין.

12.      המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיב 2 נפטר, אולם אף אחד לא יידע את הבורר בדבר פטירתו. לטענת המבקשים, משנפטר המשיב 2, ולא צורפו יורשיו במקומו, ואף מלכתחילה לא היה צד להליך הבוררות, הרי שקמה עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, שעניינה עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.

13.      טענה נוספת של המבקשים היא כי הבורר נמנע מלמנות שמאי מוסמך לצורך הכנת חוות דעת בעניין ערך חלקות המשנה והשטחים שניתנו לכל אחד מהצדדים, וזאת בניגוד להחלטת הבורר עצמו.

14.      עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט קמא כשקבע כי הבורר רשאי היה להורות כי חקירתו של המודד תיעשה על דרך של משלוח שאלות הבהרה.

15.      לבסוף טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא כלל לא דן בטענת המבקשים כי הבורר לא פסק בהתאם לדין, על אף שהותנה בהסכם הבוררות שעליו לעשות כן, ולכן מתקיימת עילת הביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות.